יא צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן: לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, כִּי טָמֵא הוּא
ספרא: "וטמאו הכהן לא יסגירנו"-- מלמד שאין מסגירין את המוחלט. מנין שאין מחליטין את המוסגר ולא מסגירין את המוסגר? ת"ל "לא יסגירנו כי טמא הוא"-- כל שנקרא עליו שם טמא אין זקוק לו. [ד] או אינו אלא "ולא יסגירנו אם טמא" שלא יסגירנו כהן אבל מוחלט יסגירנו... ת"ל "כי טמא הוא"-- בנראה דברתי ולא ברואה
-----------------------------------------
מלבי"ם: וטמאו הכהן לא יסגירנו: אחר שאמר "וטמאו" למה צריך לומר שלא יסגירנו וע״כ בא לאמר שאם נולד בו נגע אחר לא יסגירנו בעבורו וז״ש "וטמאו הכהן לא יסגירנו"-- מלמד שאין מסגירין את המוחלט. אולם למה הוסיף "כי טמא הוא" ע״כ בא ליתן בזה כלל כולל שכל שהוא טמא בעבור נגע אחד לא יסגירנו עוד. ומזה ידעינין שה״ה המוסגר שהוא ג״כ טמא לא יסגירנו וכ״ש שלא יחליטנו וז״ש מנין שאין מסגירין את המוסגר וכולי. (וכן כיוצא בכ״מ שסיים הטעם, בא ליתן כלל כולל כמ״ש באילת השחר (כלל קלה.
אמנם היה הלשון יותר מתוקן אם היה אומר "ולא יסגירנו אם טמא" והיה זה אזהרה כוללת שאם הוא טמא לא יסגירנו עוד כי לפי שטחת הלשון "כי טמא הוא" משמע שבא רק לתת טעם פה לבד שהוא המוחלט מחמת צרעת השאת וע״ז משיב שאם היה כתוב כן הייתי טועה שהוא אזהרה על הכהן המוסגר שאם הוא טמא לא יסגיר את המצורע ולא נדע כלל שקאי על המוחלט שלא יסגירו אותו ת״ל "כי טמא הוא" שהוא נתינת טעם על הנראה שהוא טמא ושלכן לא יסגירנו ( וז״פ משנה ד׳
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה