י וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה שְׂאֵת-לְבָנָה בָּעוֹר, וְהִיא, הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן; וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי, בַּשְׂאֵת
ספרא: "ומחית בשר חי"-- יכול כל שהוא? ת״ל "שער לבן ומחית", מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות. ח] יכול לא תהא בה עד שיהא בה שיער לבן ומחית? ת״ל "צרעת נושנת היא", היא טמאה, וא״צ דבר אחר לסעדה . ט] וא״כ למה נאמר "שיער לבן ומחית בשר חי" מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה. י] יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה? ת״ל "בשאת" שתהא מבוצרת בשאת. יא] הא כיצד? מקום ב' שערות משמאלה ומימינה וכן למעלה הימנה וכן למטה הימנה מרובעות ונמצאו ל״ו שערות, נמצא גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע
מלבי"ם: והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת: הנה בארתי (בפ׳ קדושים ס׳ קא) שבין לר׳ יאשיה בין לר' יונתן לכ״ע וי״ו הבא במאמר פשוט בא לחבר, וכיון שפה כתיב "ומחית" משמע לכאורה שצריך שניהם, ואף שכבר אמר "ושער בנגע הפך לבן וטמאו הכהן" הרי דשער לבן לבדו סימן טומאה שכבר התבאר (בס׳ נו) שזה נאמר בכל המראות, עדיין י״ל שמשמיענו פה שהמחי׳ אינה ממעט שיעור הנגע ור״ל אף שמחית בשר חי בשאת בכ״ז כיון שהפכה שער לבן טמא וז״ש (במשנה ח) יכול לא תהא בה עד שיהיה בה שיער לבן ומחיה, ר״ל שמחי׳ לבדו אינו מטמא בלא שיער לבן, ומשיב ת״ל צרעת נושנת היא היא טמא וכולי ר״ל שאם נאמר שהמחיה אינה סימן טומאה ועיקר הטומאה הוא משום שער לבן שעמו איך קורא אותה בשם צרעת נושנת הלא תנאי השער לבן היא שיהפך לבן אחר חלות הנגע, ואם שער לבן קדם לנגע טהור, א״כ היא צרעת חדש שתחלה הי׳ שאת (שאינו צרעת עדיין) ואח״כ ע״י שהפכה שער לבן נעשית צרעת ומזה מוכרח שהמחי' היא לבדה סימן טומאה ואחר שהמחי׳ מטמאה אף שקדמה לנגע (כמ״ש פ״ג מ״א) יצויר שהצרעת, שהיא המחיה (שעיקר שם צרעת הונח על המחיה כנ״ל ס׳ מב), קדם להשאת והיא צרעת נושנת ומזה מוכח שהיא טמאה וא״צ דבר אחר לסעדה .
ולפ״ז מוכרח שמ״ש "ומחיית בשר חי" היא וי"ו המחלקת ופירושו "או מחיית" (וכן דעת בעל הטעמים שנקד האתנחתא על מלת "לבן", ואם היה ויו החיבור הי׳ צריך להפסיק על תיבת "בעור"). אולם לפ״ז יפלא: (א) מדוע לא אמר "או מחיית"? שלא נטעה שהיא וי״ו החבור (ב) למה הזכיר שער לבן כלל שכבר ידענו דינו? וז״ש (במשנה ט) וא׳׳כ למה נאמר שיער לבן ומחיית? והשיבו חז״ל שהתורה תפסה בוי״ו שמורה גם על החיבור שנבין ג״כ הצד אם נמצאו שני סימני טומאה: שער לבן ומחיה, שטמא משום כל אחד לבדו, כי כן הדין שבתחלה מחליט ומחליט (כמ״ש ריש פ״ג דנגעים) פי׳ שאם יש שני סימני טומאה מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני וכמו שלמד לה בספרא (למעלה פ״ב מ״ה): ובא ללמד בזה שיעור גודל הנגע כיון שיצויר שיהיה בה שער לבן ומחיה ביחד, והשער לבן צריך להיות תוך הנגע, לא תוך המחיה (כמ"ש בפרשה ב מ"ז) והמחיה צריכה שתהיה מבוצרת באמצע הנגע כמ"ש אח"כ, א"כ צריך ששיעור שתי שערות יקיף את המחיה מכל צד, ושיעור המחיה ג"כ שיעור שתי שערות, אם כן שיעור גודל הנגע וי"ו שערות לארכה ווי"ו שערות לרחבה שהיא שיעור גריס וז"ש מלמד שלא תהא טמאה עד שיהיה בה כדי לקבל שיער לבן ומחית. ומזה הוציאו שיעור הנגע שהיא כגריס.
וזה בנוי על שני יסודות: (א) שכבר בארנו באילת השחר (כלל קס) שזה א' מיסודי ההיקש ששני שמות הבאים במאמר יש להם דימוי זל"ז, וכיון שאמר "שער לבן ומחית" בהכרח ששוים בשיעורם וז״ש (במשנה זיין) מחית יכול כל שהוא? ת״ל שער לבן ומחית, מה שיער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות ( וגם שיל״פ הוי"ו שבא להשוות הנושאים שזה א' מהוראת הוי״ו להורות על ההשואה כמו "מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק" (משלי כה), "מצרף לכסף וכור לזהב ותוכן לבות ה" (שם יז) וכן פה פי' כמו שער לבן כן מחיה) היסוד הב׳ אמר (במשנה יוד) יכול שיער לבן מצד זה ומחיה מצד זה? ת״ל "בשאת" שתהא מבוצרת בשאת, כי במ״ש "בשאת" מורה שהמחיה תהי׳ בשאת לא חוצה לו.
וכיון שהמחיה היא בשר חי, וחוץ לנגע סביב ג״כ הבשר חי ושלם, אם המחיה בצד הנגע אינה בשאת, כי יצטרף אל הבשר שבצידו ואין דומה לשער לבן שכתוב בו ג״כ "ושער בנגע" שצריך שיהי׳ השער בנגע לא חוצה ובכ״ז אם הוא בגבול הנגע אף על שפתו כבר הוא בנגע, לא בשר חי שדומה אל כלל הבשר שהיא ג״כ חי ושלם אם הוא בשפת הנגע אינו בנגע, כי מצורף אל הבשר שאצלו שהיא כמוהו וע״כ צריך שהנגע יקיף אותו ויבדיל בינו ובין הבשר החי שסביב הנגע ותניא בספרא (פ״ו מ״ה) "והנה אין בה שיער לבן" ולא בחוט היוצא ממנה, יכול אפי׳ יש בו רוחב שתי שערות ת״ל "והנה אין בבהרת שער לבן"-- מבואר שרצועה היוצאת מהבהרת לא נקרא בשם בהרת עד שיהי׳ בה רוחב שתי שערות (וכן אמר בנגעים פ״ד מ״ה) ובהכרח לא נוכל לאמר שהמחי׳ הוא בשאת עד שיהיה רצועה רוחב ב׳ שערות מקיפה מכל צד סביב שעל רצועה כזאת יפול שם שאת (ועוד ית׳ זה היטב לקמן ס׳ קכז) ועל יסודות אלה הוציאו (במשנה יא) הא כיצד? מקום ב׳ שערות משמאלה ומימינה וכולי ונשנה בנגעים (ריש פרק וי"ו
וכבר באר הרלב״ג הביאו התוי״ט (פ״ו דנגעים מ״ו) שהטעם שבשר החי שבתוך הנגע היא סימן טומאה לפי שזה יורה שבא העיפוש מבחוץ ולזה יגיע אל המקיף קודם שיגיע אל המרכז, שאם הי׳ מהתחלה חוליית בפנים הי׳ מתחיל מהמרכז עיי״ש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה