ה וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו, לֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר--וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים, שֵׁנִית
ספרא: "בשביעי"-- יכול בין ביום בין בלילה? ת״ל "ביום" ולא בלילה. יכול כל מראה היום יהיו כשרים? ת״ל "לכל מראה עיני הכהן", ומה כהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור היום. [ג] מיכן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה. אימתי רואין? בשלש בארבע בחמש בשבע בשמונה ותשע דברי ד״מ. ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמונה ובתשע. ר׳ יוסי אומר בארבע וחמש בתשע ובעשר, אבל אמר רואה אני את דברי ר' יהודה
מלבים: וראהו הכהן ביום השביעי: כבר בארנו (פ׳ צו ס׳ מם) בארך שכ"מ שנאמר "ביום" ממעט לילה עי״ש. וכן בכל פרשת נגעים כתוב "ביום השביעי" כי אין רואים נגעים בלילה:
והנה ית׳ לקמן (סימן סג?) שממ״ש "לכל מראה עיני הכהן" מבואר שצריך שראות עיניו של הכהן יהיה בריא לאפוקי אם כהה מאור עיניו, כמ"ש בספרא (פ"ד מ"ד). וממילא מבואר דהוא הדין שלא יהי׳ עיכוב לראי׳ ע״י חשכת מאור היום כי לשיראה את המוחש על בריו, צריך שיהי' החוש במתכונת הבריאות, ושהאור יפעל על העין בערך ממוצע, לא בחוזק גדול ולא ברפיון, כמו בשחרית ובין הערבים, שעדיין אין האור בהיר בשחקים, וביום המעונן ובבית האור עובר דרך מסכים ופועל ברפיון, ובצהרים פועל בחוזק רב. ודעת ר״מ שרואה בשלש (היינו סוף שלש) עד סוף חמש, ומסוף שבע עד סוף תשע. והם שני שעות לפני צהרים ושתים אחריו. ולר״י מסוף ארבע עד סוף חמש, הוא שעה לפני הצהרים ושעה אחריו, והוא מבואר בנגעים (פ״ב מ״ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה