יא צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן: לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, כִּי טָמֵא הוּא
ספרא: "נושנת"-- מלמד שהיא מטמאה שלא הפוכה. הלא דין הוא: שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה. מה שער לבן אינו מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה-- ת"ל "נושנת" מלמד שהיא מטמא שלא הפוכה. [ב] "היא"-- מלמד שהיא מטמא הפוכה. והלא דין הוא: מה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך, מטמא הפוך, מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה?! ת"ל "היא"-- מלמד מטמאה שהיא הפוכה
-----------------------------------------------------------
מלבי"ם: צרעת נושנת היא: עיקר שם צרעת נאמר על המחיה, כי השאת לבדו אינו צרעת עדיין, ואמר שדרך הצרעת הזה להיות חולי מתישן, עד שהגם שכפי שצייר פה נולדה מחי׳ אחר השאת כמ״ש "והנה שאת לבנה ומחית בשר חי בשאת", בכ״ז היא חולי נושן מטבעה ומתגלה לפעמים המחיה קודם השאת מבואר שהמחיה מטמאה שלא הפוכה (לא כשער לבן שאינו מטמא אלא הפוך, וז״פ משנה א׳.
אמנם ממ״ש מלת "היא" שהוא ביאור הקודם, שדבר הנאמר היא צרעת נושנת והכתוב צייר שקדם השאת למחיה, מבואר שמטמאה גם הפוכה, שאל״כ הול״ל "צרעת נושנת בעור בשרו" והיה זה תנאי שאם היא נושנת וטמאו הכהן, לא אם אינה נושנת, אבל כשאמר מלת "היא" באר את הקודם שמדבר בהפוכה (וז״פ משנה ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה