ד וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים
ספרא: "ושערה לא הפך לבן והסגיר"-- הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה. שאלו התלמידים את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור, חוששים אנו שמא מיעט מקומו את הבהרת מכגריס? א"ל בהרת ובה שיער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה בהרת כגריס?! א"ל לא אם אמרת בשיער לבן שהיא סימן טומאה תאמר בשיער שחור שאינו סימן טומאה. א"ל הרי שיש בה עשר שערות לבנות, כלום הם סימני טומאה אלא שתים. חוששים אנו על המותר שמא מיעט מקומו את בהרת מכגריס? אמרו לו לא א״א בשיער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשיער שחור שאינו מין טומאה. א״ל אף שיער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר "ושערה לא הפך לבן והסגיר" הא יש בה שיער שחור אינו ממעטה
מלבים: ושערה לא הפך לבן-- מדוע לא אמר (כמו בפסוק כף) "ושער לבן אין בה". וכן אמר בפסוק כו "והנה אין בבהרת שער לבן". וכן (פסוק לא) "ושער שחור אין בו". פי' חז"ל שבמה שכתוב "ושערה לא הפך" מבואר שיש בו שער ולא נתהפך וקמ"ל דשער שחור אינו ממעט את הנגע כי תלמידי ר"י נסתפקו בזה (ועי פ"ד דנגעים מ"ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה