ו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֵׁנִית, וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע, וְלֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר--וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר
ספרא: "וכבס בגדיו" מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. "וטהר" מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים
מלבי"ם: וכבס בגדיו וטהר: כבר בארנו (למעלה ס׳ ואו) שהעתיד יבא על שני פנים אם יש מקום לוי״ו: (א) העבר המהופך לעתיד . כמו "וכבס וטהר" (ב) העתיד הגמור עם וי״ו בלתי מהפכת כמו "ויטהר". וההבדל שביניהם, שהעתיד ע״י וי"ו ההפוך יורה שבזמן העתיד יהיה הדבר נשלם מכבר ופי׳ "וטהר" שאז כבר יהיה טהור. אבל העתיד הגמור -"ויטהר"- מורה שאז תתחיל פעולת הטהרה. ע"ש בארך. ועפ״ז יסדנו בפ' שמיני, (ס' קכג) שמ׳׳ש "וטמא עד הערב וטהר" הוא לשון הסותר א״ע אחר ששניהם מציינים פעל עבר נשלם בזמן עתיד. וא״א דיהיה הטהרה נשלמת עם הטומאה. ולכן דריש שם שכבר היה טהור קודם הערב שמש לחולין. וכן במ״ש פה "וכבס בגדיו וטהר" יפול הקישוי הזה שא״א לפרש וטהר עבר הנשלם בזמן עתיד, שבעת הכיבוס אינו טהור עדיין והטהרה לא נשלמה עד אחר הכיבוס. והיל״ל "ויטהר" שהיא עתיד גמור שמורה שיטהר אחר שיטבול. ולכן דרשו חז״ל שהכיבוס היא מלטמא מו״מ ולטמא בביאה [והוא לדעת התוס׳ והר״ש מטמא מטמא מו״מ לטמא אוכלים ומשקים. ואינו מטמא מו״מ כזב לטמא אדם וכלים כמ״ש בפסחים (דף סז). ולדעת הרמב״ם מטמא כזב וזבה] ומ״ש "וטהר" שכבר הי׳ טהור שאינו חייב בפריעה ופרימה ותגלחת וצפרים כמצורע מוחלט. וכן דריש בספרא (פרק ט מ״ח) גבי נתק
ובמגלה (דף ח: ) תני רב שמואל בר״י "וכבס בגדיו וטהר" טהר מפריעה ופרימה דמעיקרא. א״ל רבא אלא מעתה גבי זב דכתיב "וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר" מהו טהור מעיקרא איכא אלא טהור השתא מלטמא כ״ח בהיסט וכו' והנה יפלא הלא דרשה הנז׳ עמ״ש בפ׳ שמיני "וטמא עד הערב וטהר" יודה בה רב דהא הגמ׳ הביאה ביבמות (דף ע״ה) בלי חולק. ומדוע לא נראה לו דרשה דפה? אולם ההבדל מבואר שבמ״ש וטמא וטהר יש סתירה בין הנושאים דא׳׳א שיהיה טהור בשהוא טמא. לא כן במ״ש "וכבס בגדיו וטהר" אין סתירה שע״י הכיבוס יטהר ויצדק לאמר וכבס אחר שכבר כבס כבר הוא טהור. רק שדרשת הספרא (לדעת רבא) הוא דק״ל איך אמר "וטהר" בעבר נשלם והלא אחר הכיבוס לא נשלם הטהרה כי עדיין צריך הערב שמש. ומחמת זה אמר וטהר מפריעה ופרימה ולכן הקשה רבא "אלא מעתה גבי זב נמי... אלא טהור השתא מלטמא כ״ח בהיסט" שמצד זה היא פעל עבר נשלם שאם רואה אח״כ הוא טהר מכבר ואינו מטמא למפרע
ולפי דעתי רבא לא יחלק על ברייתא בספרא רק שצריך טעם למה דריש זה גבי מצורע ולא גבי זב, ונהפך הוא שגבי זב דרש (בספרא מצורע פרק ה) "וטהר" מלטמא כ״ח במשא כדרשת רבא. ומזה מבואר שאין דורש זה מן "וטהר" רק מן "וטהרו הכהן" שאחר שאמר "וטהרו הכהן" איך אמר "וכבס בגדיו וטהר" וע״כ פי׳ וטהרו מפריעה ופרימה ותגלחת וצפרים שכיון שאינו מחליטו פטור מכל אלה. "וכבס בגדיו וטהר" לענין שלא יטמא כ״ח בהיסט רק לפ״ז צריך לגרוס בברייתא דספרא וטהרו מן הפריעה ומן הפרימה ומוסב על "וטהרו הכהן" ורב שמואל דתני וטהר מן הפריעה והפרימה ס״ל דהדרוש הוא ממלת "וטהר" וע״ז מק׳ רבא מזב דשם כתוב ג״כ "וכבס בגדיו וטהר" רק הדרוש היא ממלת "וטהרו". ולפ״ז לא מוכח מכאן רק תגלחת וצפרים לא פריעה ופרימה די״ל שיטהרו מפרימה ופריעה מעכשיו. ולכן אמר שם דיש כתוב אחר לפטר מצורע מוסגר מפריעה ופרימה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה