ד וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים
ספרא: "בהרת לבנה"-- אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת? ת״ל למטן "שאת לבנה". ומנין לרבות שאר המראות? ת״ל "אם בהרת". [ב]יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות? ת״ל "לבנה היא"-- היא לבנה ואין למעלה הימנה. וכמה תהיה לבנוניתה? כשלג, שנאמר "והנה מרים מצורעת כשלג". [ג] יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים? ת"ל "בהק הוא טהור הוא", ממנו ולמעלה טמא. [ד] מכאן אמרו: מראות נגעים שנים שהם ד׳, בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל. השאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי ר״מ וחכ"א
השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה.
ה] הפתוך שבשלג-- כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד-- כדם המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל. רע״א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה
השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה.
ה] הפתוך שבשלג-- כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד-- כדם המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל. רע״א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה
ו] ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר. ר׳ דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים
** א"ר יוסי שאל ר׳ יהושיע בנו של ר״ע את ר"ע א״ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א״ל אם לא מה יאמרו? א״ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפים זע״ז.
א״ר יוסי שאל ר״י בנו של ר״ע את ר"ע א״ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א"ל אם לאו מה יאמרו? א״ל יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה". א"ל לומר לך שמצטרפין זה עם זה. א"ל ויאמרו "כל שהוא מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה". א"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים
----------------------------------------------------------------
מלבי"ם: ואם בהרת לבנה היא. כבר באר הרמב״ם (פ״א מה' ט״צ) שכל מקום שתפסה תורה "בהרת" היא רק לדוגמא והוא הדין ליתר המראות, וזה מוכרח בכתובים, שאי אפשר לומר שמ״ש פה "ואם בהרת" היינו בהרת דוקא, דהא פתח בכל ד׳ מראות נגעים ובאר שכולם מטמאים בשער לבן ואיך יאמר שהבהרת כשאין בו שער לבן יסגיר ולא יבאר מה יעשה בשאת וספחת?! וכן אם תאמר שמ״ש אחרי זה (פסוק יוד) "והנה שאת לבנה בעור" דוקא שאת, מדוע לא באר דין השאת כשאין בו שער לבן ומחיה? ולמה התחיל בפסוק ט׳ "נגע צרעת כי תהיה״ והיל"ל "ואם שאת לבנה״. ועל כרחך שמ״ש "ואם בהרת" הוא שם הדוגמא, ותפס בהרת לרבותא שהגם שהבהרת דרכה ביותר להיות עמוק ושימצא בה שער לבן והוה אמינא שאם אינה עמוקה ואין בה שער לבן לא יסגיר, קמ״ל דאעפי״כ יסגיר. וכ״ש במראות הפחותות שאינן מטבען ללבן השער ולהראות עמוק
וז״ש בספרא מנין לרבות את השאת? ת״ל למטה "שאת לבנה". ומנין לרבות שאר המראות ת״ל "ואם בהרת"-- ר״ל שאם הי׳ בהרת דוקא ושנאמר שבפרשה זאת אינו מדבר רק מבהרת, מה שכתב בתנאי הזה ואם בהרת הוא" למותר אחר שהכל מדבר מבהרת ( ועיי באילת השחר כלל צ, צג)
וכבר בארנו (בסי' לח) ששם בהרת היא מצד הזריחה והבהיקות ויצוייר גם מראות אחרות מזהירות ונוצצות כמ"ש "ונוצצם כעין נחשת קלל". ולכן באר "בהרת לבנה", שרק מראה לבן המבהיר מטמא או מראה הבלול מלובן ואודם כמ״ש (פסוק יט ופ' כד) "בהרת לבנה אדמדמת" ואמר (פסוק מג) "והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת... כמראה צרעת עור בשר". ומזה נודע שהוא הדין ספחת השאת וספחת הבהרת אין מטמאים רק במראה לבן או פתוך וז״ש אין לי אלא בהרת לבנה. מנין לרבות את השאת? ת״ל "שאת לבנה". מנין לרבות שאר המראות? ת"ל "ואם בהרת": [וכבר בארנו (באילת השחר כלל צג) שבמקום שבא מלת "אם" במאמר התנאי כולל כל הסוג. וכן במ״ש "אם בהרת" כולל כל הד' מראות ]
והנה מ״ש "ואם בהרת לבנה היא" מלת "היא" בא שלא בדקדוק, שמלת "הוא" במאמר התנאי מציין את הנושא, למשל "ואם דל הוא" ר״ל המביא הקרבן, "אם בן הוא... ואם בת הוא" פי׳ הנולד. ופה אי אפשר לפרש "אם בהרת לבנה היא" על הנגע --אם הנגע היא בהרת-- דהא גם עד עתה דבר מבהרת לבנה. והראי׳ שמלת היא בא בפירוק, וזה מעיד שאינו רומז על הנגע, שהוא זכר וא״כ ראוי שיאמר "ואם בהרת לבנה בעור בשרו" ומלת היא מיותר. לכן פירשוהו חז״ל כמאמר מוסגר בפ״ע ששיעור הכתוב "ואם בהרת בעור בשרו", ושתי מלות לבנה היא באו באמצע המאמר בפ״ע במאמר מוסגר (לבנה היא), ר״ל דע שבהרת היא לבנה ואחר שידענו שכל הד' מראות הם לבנים בהכרח פירושו שהיא הלבנה שבכולם וז״ש (במשנה ב) יכול כשם שהיא שלישי בכתוב היא שלישי למראות ת״ל "לבנה היא"--היא לבנה ואין למעלה ממנה. ובשבועות (דף ואו) ומנ״ל דבהרת עזה היא. אמר אביי אמר קרא "ואם בהרת לבנה היא"--היא לבנה ואין אחרת לבנה. אביי לא הביא הברייתא דפה כי אביי למד עוד ענין אחר שבהרת עזה היינו שהיא סוג אחר משאת, כי שאת היא הגבוה בלתי מבריק ובהרת עמוקה ומבריק וזה לדברי חכמים שהם שני סוגי לובן. וברייתא דפה לר״ע שס"ל שזה למעלה מזה ואינו מקפיד על הסוג כמ״ש זה בארך למעלה (סימן לח) ובת״י תרגם מ״ש תחלה "ומראה הנגע עמוק מעור בשרו"-- וחזי דמכתשא עמוק למחוור כתלגא. ומ״ש פה "ועמוק אין מראיה מן העור" מפרש ואם בהקא חוורתא כסידא. ושני הפירושים בלתי מסכימים עם דרך הספרא והגמרא
והנה כבר בארו התוס׳ בשבועות ( דף ה: ד"ה שנים ) והר"ש ( פ״א דנגעים מ״א) שבכ״א יש כמה מראות. שיש שלגים לבנים זה מזה וכולם מראה שלג וכן צמר לבן. וכתבו דאין דרך הנגע לבא אלא בא' מד' מראות הללו. וז״ש (במשנה ג) יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים ר"ל שנחלק הד' מראות כולם במראה שלג זה למטה מזה. ומשיב ת"ל "בהק הוא... טהור" רק בהק טהור ולמעלה ממנו טמא. ועז"א (במשנה ד') מכאן אמרו מראות נגעים ב' שהם ד' וכולי.
ודעת ר"מ שהשאת היא קרום ביצה וספחתה היא צמר לבן. ר״מ דייק בשמא, שאת היא גבוה ומראה קרום היא הגבוה שבמראות. וחכ״א השאת כצמר לבן, דהא פריש "שאת לבנה" ובכ״ז נקראת שאת מטעם שבלתי מזהיר - כנ״ל סי׳ לח וסי׳ נב
והנה נאמר "בהרת לבנה אדמדמת" ובספרא (פרשה ד׳ מ״ג) למד שה״ה שאת ויתר מראות מטמאין בפתוך. וס״ל לר' ישמעאל שהפתוך שבשלג משערין כיין המזוג בשלג שלבנונית מרובה ואדמדם מועט. והפתוך שבסיד משערין כדם המזוג בחלב שאדמימות שלו מרובה ור״ע משער שניהם כיין המזוג במים רק שלבנונית של סיד דיהא נגד של שלג (ומובא במשנה ב' פ״א דנגעים ועי׳ בתוי״ט שם מ"ש בשם הראב"ד)
ואמר (במשנה ואו) דר״ח חשב מראות נגעים ט"ז ור' דוסא חשבן ל״ו ועקבי׳ שבעים ושנים. וזה מובא (בפ״א דנגעים משנה ד') ובתוספתא יש עוד שר׳ ישמעאל אומר מראות נגעים שנים עשר: והמפ׳ כולם הר״ש והרמב"ם והתוס' בשבועות נבוכו למצוא החשבונות האלה. וחלקי אמרה נפשי: ר׳ ישמעאל בתוספתא חשב י"ב דס״ל דמראות נגעי׳ אין מצטרפים זה בזה רק מין במינו ולו יש רק ד' מראות פשוטים וד' פתוכים וד' מן צירוף פשוט בפתוך, מין במינו, כמו בהרת לבנה בבהרת פתוכה וכן כולם. ר׳ חנינא ס״ל דבהרת ושאת מצטרפין מדרשא ד"והיה" אבל ס״ל דרק בהרת ושאת מצטרפין, לא בהרת עם תולדותו ושאת עם תולדותו כיון שרחוק ממנו שני מדרגות, וכשיטת ר"ע שזה למעלה מזה וכולי, וכמ״ש בגמ׳ "טהרת סיד ההיכל מלצרף" וא״כ הוא מוסיף על הי״ב הנז' עוד ד׳ צרופים והם: (א) בהרת ושאת פשוט (ב) בהרת ושאת פתוך (ג) בהרת פשוט ושאת פתוך (ד) בהרת פתוך ושאת פשוט. סה"כ ט"ז. ור' דוסה סובר דכולהו מצטרפין זב"ז וכמו שכן ההלכה לדעת הרמב״ם והרי יש ל"ו מראות והם: שמונה בלא צירוף א ב ג ד ה ו ז ח (ד' פשוטים וד' פתוכים) ושמונה ועשרים ע"י צירוף שני מראות והם: אב אג אד אה או אז אח בג בד בה בו בז בח גד גה גו גז גח דה דו דז דח הו הז הח וז וח זח. סה"כ שלשים וששה
ועקביא ס"ל דצריך להבחין שינוי המראות בין תחלת ימי ההסגר ובין סוף ימי ההסגר. וא״כ כפל ל״ו היא ע״ב ועז״א קודם למשנה זאת במשניות "אלו מראות נגעים שכל נגעים תלוים בהם": ומ״ש א"ר יוסי שאל ר״י בנו של ר״ע מובא בגמ' ובתוספתא ומובן במ״ש למעלה
