יב וְאִם-פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל-עוֹר הַנֶּגַע, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד-רַגְלָיו--לְכָל-מַרְאֵה, עֵינֵי הַכֹּהֵן
ספרא: "את כל עור הנגע"-- עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת. או אינו אומר "את כל עור הנגע"-- עור הראוי לקבל נגע כגריס יעכב, ושאינו ראוי לקבל נגע כגריס לא יעכב...? ת"ל "כולו הפך לבן"
מלבי"ם: את כל עור הנגע: כלומר את כל הגוף שבו הנגע. אולם מדוע לא אמר "את כל עורו" או "את כל בשרו כמ"ש בפסוק שאחרי זה. ואין לומר שקמ"ל שיכסה כל העור שיש שיעור לקבל נגע והיינו שלא ישאר עור כגריס בלתי מכוסה, דהא אמר "כולו הפך לבן"-- הרי צריך שלא ישאר מאומה אף פחות מכגריס. ופי' חז"ל שפירושו שיכסה עור הראוי לנגע ומוציא מקום שיש בו שחין המורד ומכוה המורדת (פי' שלא נתרפאו ויש בהם ליחה) שאין מקומם מטמא בנגע, אין מעכב בפריחה וכמ"ש בנגעים (פ"ח מ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה