יח וּבָשָׂר, כִּי-יִהְיֶה בוֹ-בְעֹרוֹ שְׁחִין; וְנִרְפָּא
ספרא: -- אין לי אלא שחין שיש לו היכן שיפשה, שחין שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת״ל "כי יהיה בו בעורו"-- אפילו בכולו. אין לי אלא בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, [מקצת שחין וכולו בהרת], מקצת בהרת וכולו שחין. כולו שחין וכולו בהרת מנין? ת״ל "כי יהיה בו בעורו" אפי׳ בכולו: [ז] שאלו את ר' אליעזר מי שעלה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין מהו? אמר להם יסגיר. אמרו לו למה? לגדל שער לבן אינה ראויה, לפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמאה. אמר להם שמא תכנוס ותפשה. אמרו לו והרי מקומה כגריס. אמר להם כך שמעתי יסגיר. א״ל ר' יהושע בן בתירה אלמדנו. אמר לו אם לקיים דברי חכמים הין. א״ל שמא יולד שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. אמר לו חכם אתה שקיימת את דברי חכמים
--------------------------------
מלבי"ם: כי יהיה בו בעורו: כבר כתבנו שמ״ש "כי יהיה בו" היינו שנולד השחין בו ע"י חולי פנימית ומתוך כך הוצרך לכפול שחין שחין לרבות שחין מחמת דבר אחר (כנ״ל ס׳ צז) אמנם למה תפס לשון זה שנותן מקום לטעות? פי׳ חז״ל שבא ללמד שאפי׳ אם יהיה השחין מתפשט על כל העור שזה לא יצויר רק בשחין הבא ע"י סבה פנימית שע״י חולי לקה כל עורו בשחין בכ״ז נוהג דין זה. ובאור הדבר כי במ״ש "והיה במקום השחין שאת" יצויר שהתפשט השאת על כל מקום השחין כמו "ושחט את החטאת במקום העולה" שפי׳ בכל מקום המיוחד לשחיטת העולה, וא״כ אם השחין מתפשט בכל הבשר ועליו השאת בכולו, אין לו היכן שיפשה והוה אמינא שבאופן זה אינו מטמא, לכן אמר "כי יהיה בו בעורו" אפי׳ בכולו. ועתה פי׳ את דבריו כי לולא הריבוי ה״א שאין מטמא רק בא׳ מג׳ פנים (א) בזמן שמקצת שחין ומקצת בהרת, שיש להבהרת מקום לפשה (ב) מקצת שחין וכולו בהרת, דאף שהבהרת בכל השחין, כיון שרק מקצת העור בשחין יש מקום לפשה על ידי שיולד שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו כמ"ש במשנה שאחרי זה (ג) מקצת בהרת וכולו שחין, אף שכולו שחין כיון שהוא מקצת בהרת נדע גם כן דהא י"ל היכן שיפשה, אבל יש אופן רביעי והוא כולו שחין וכולו בהרת מנין? שכזה אין מקום לפשה. ת״ל "בו בעורו"-- אפי׳ בכולו ופי׳ שאף שבנגע בשר כבר ידעינין שאם בתחלה פרח הנגע בכולו טמא, שם אף שא״א שיפשה יצויר עוד שני סימני טומאה-- שער לבן ומחיה אבל שחין שאין מטמא במחי׳ נאמר מן הסברה שלא יסגיר רק אם יצויר שיטמא בשני סימני טומאה שער לבן ופשיון, לא אם אין לו היכן שיפשה: עפ״ז שאלו לר׳ אליעזר (במשנה ז׳ מובא בנגעים פ״ט מ״ג) במי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין שבזה א״א שיבא שום סימן טומאה אף גם א׳ והשיב שלכן יסגיר שמא תכנוס ויפטר אותה הכהן בסוף שבוע ואחר הפטור תפשה בתוך השחין. ואמרו לו ואם מקום השחין כגריס בלבד שאז אין לומר שמא תכנוס, שפחות מגריס בטלה נגע ולמה יסגיר ואמר להן שגם בזה שמע יסגיר ואינו יודע הטעם וריב׳׳ב נתן הטעם שמא יולד שחין חוצה לו ויפשה לתוכו ששחין פושה לשחין אחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה