יח וּבָשָׂר, כִּי-יִהְיֶה בוֹ-בְעֹרוֹ שְׁחִין; וְנִרְפָּא
יט וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין, שְׂאֵת לְבָנָה, אוֹ בַהֶרֶת, לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת; וְנִרְאָה, אֶל-הַכֹּהֵן
ספרא: -- אין לי אלא שחין שעלה מאליו. מנין לקה בעץ באבן ובגפת ובחמי טבריה ובכל דבר שאינו בא מחמת האש הוא שחין? ת״ל שחין שחין ריבה
-----------------------------------
מלבי"ם: ובשר כי יהיה בו בעורו: ביתר נגעים תפס שם "אדם" ושם "איש" שהנגעים הם חליים מתדבקים במין האדם לבדו, לא ביתר בע"ח כמ"ש "והוכחתיו בשבט אנשים ונגעי בני אדם" ואמרו בבכורות (דף מה*) שהנגעים הטהורים הם ממומים המיוחדים באדם ולא בבהמה, אבל בשחין ובמכוה תפס שם "בשר" שהם יולדו בבשר, בין בבשר אדם ובין בבשר יתר הבע"ח כמ"ש "ותהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה" ואמרו "כי יהיה בו בעורו" שכפל הכינוי עם הפעול כי השחין יולד לרוב על ידי איזה ארס ותבערת שבבשר המעפש הליחות ונקרא שחין מענין חמום כמ"ש אם גשומה אם שחונה, שהחמימות יולד בו בפנים ומשם יצא אל עורו החוצה. והנה יש מקום לטעות שדוקא בענין זה שנולד השחין מסבה פנימית, לא אם נולד על ידי סבה מבחוץ, וז"ש בספרא מנין לקה בעץ באבן וכולי ("ובכל דבר שאינו מחמת האש" פירשו בחולין דף ח לאתויי אבר מעיקרו) ת"ל שחין שחין ריבה פי' כי אמר "והיה במקום ההשחין" והיל"ל והיה במקומו בכינוי, ולמה חזר את השם פעם שנית? ומבואר אצלינו (ויקרא סי' מ' ובכמה מקומות) שא' מן היסודות שהיו לחז"ל בשם הנשנה הוא שהשם הנשנה אינו דוקא השם הראשון כמו "והקריבו את הדם.. וזרקו את הדם"-- אף דם אחר שנשפך על הרצפה (וכמ"ש באילת השחר כלל קלח) וכן פה אם היה אומר "והיה במקומו" הכינוי מוסב רק על השם שנזכר שהוא השחין שבא מסבה פנימית אבל כשכפל את השם ואמר "והיה במקום השחין" היינו על שחין שיהיה אף שכלה על ידי דבר אחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה