טז אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי, וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן; וּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן
ספרא: "ונהפך ללבן"-- אפילו למראה בהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טומאה בתחלה, תהא סימן טומאה בסוף ת"ל "ונהפך ללבן" --למראה בהק
--------------------------------------
מלבי"ם: כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן: היה די לאמר "כי ישוב הבשר החי ללבן" כי פעל שב מציין ששב למה שהיה בראשונה כמו "והנה שבה כבשרו" (שמות ד), "וישוב בשרך לך" (מ"ב ה), וכמ"ש בפסיקתא עמ"ש "ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה"-- מה בראשונה עומד ומקריב לעכו"ם אף אח"כ עומד ומקריב לעכו"ם. כי קשיא ליה אחר שאמר "ותשב" אין צריך לומר "ותהי כבראשונה". וביבמות (דף עב) על "שוב מול את בני ישראל שנית" מהו שוב ומהו שנית? וכן פה אחר שאמר פעל "ישוב" אצ״ל פעל "נהפך". פי׳ חז״ל שאם היה אומר "כי ישוב" היה משמעו ששב למה שהיה בראשונה, מראה צרעת, לכן הוסיף "ונהפך ללבן" שכל שנהפך למראה לבן אף למראה בהק טהור. ובאר שמן הסברה הייתי אומר בהפך, דכיון שהבהק הוא סימן טומאה בתחלה, אם פרח הנגע ונשאר קצתו כמראה בהק טמא (כמו שלמד (פ"ד מ״א) ממ״ש "וכסתה צרעת" ולא הבהק) יהיה סימן טומאה גם בסוף, לכן צריך קרא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה