יב וְאִם-פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל-עוֹר הַנֶּגַע, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד-רַגְלָיו--לְכָל-מַרְאֵה, עֵינֵי הַכֹּהֵן
יג וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ--וְטִהַר, אֶת-הַנָּגַע: כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא
ספרא: "את כל בשרו"-- להביא בין האצבעות, ידים ורגלים.
דבר אחר מה ת"ל "את כל בשרו"? מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן , לשחין ולמכוה ולקדח, חזר תוך הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת יכול יהיה טהור? ת"ל "את כל בשרו" עד שתפרח בכולו
מלבי"ם: כסתה הצרעת את כל בשרו: מלת "כל" מרבה בין האצבעות, שמ"ש למעלה "פרט לתוך רגליו" היינו כפות הרגל למטה, לא תוך האצבעות שיכול להפרידם (ק"א) והנה תחלה אמר "וכסתה הצרעת את כל עור הנגע"-- כל העור הראוי לנגע ודרשינן עור הראוי לנגע פרט לשחין המורד וכולי (כנ"ל סי' פ) ופה אמר "את כל בשרו" שמשמע אף הבשר הבלתי ראוי לנגע ופירשו חז"ל שזה באם בעת שפרחה בכולו נשתייר כחצי עדשה סמוך למקום הבלתי ראוי לנגע ואח"כ נעשה אותו המקום ראוי לנגע אף שעתה נתכסה אותו המקום שנשאר תחלה, טמא. כי בזה צריך "את כל בשרו" שגם מקום זה שהיה בשר תחלה, לא עור הנגע, יתכסה וכמו דאיתא בנגעים פרק ח משנה ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה