כג וְאִם-תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת, לֹא פָשָׂתָה--צָרֶבֶת הַשְּׁחִין, הִוא; וְטִהֲרוֹ, הַכֹּהֵן
ספרא: "וטהרו"-- את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד-- שניהם טמאים. אעפ"י שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס לכך נאמר "וטהרו" את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק
----------------------------------------------------
מלבי"ם: צרבת השחין היא וטהרו הכהן: כבר בארנו (בסימן נג) שמחוקי הלשון להקדים את הדין ואח״כ יאמר הטעם כמ״ש תמיד "וטהרו הכהן מספחת היא", "וטמאו הכהן נגע צרעת היא" וכן היל״ל פה "וטהרו הכהן צרבת השחין הוא" ופי׳ חז״ל ששינה הסדר ללמדנו שצריך שידע תחלה בבירור שהיא צרבת השחין ואז יטהרנו, לא אם הוא מסתפק בדבר, שכיון שנקרא עליו שם נגע ע"י ההסגר לא יטהר רק אם יודע בבירור שהיא צרבת השחין. ולכן הקדים "צרבת השחין הוא" שהוא תנאי אם יודע שהיא צרבת השחין אז "וטהרו" מאש"כ אם יאמר "לא פשתה וטהרו כי צרבת השחין הוא" נאמר כל שלא ידע שפשתה יטהר ואף אם מסופק לו ואינו יודע שפשתה יטהר. ודבר זה מובא בנגעים (ספ״ה )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה