מט וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן
ספרא: [ד] "צרעת"-- כגריס. והלא דין הוא. טימא כאן וטימא בעור הבשר, מה עור הבשר כגריס אף כאן כגריס. [ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בבתים, מה בבתים כשני גריסין אף כאן כשני גריסין... [ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא בב' שבועות מדבר שמטמא בב' שבועות ואל יוכיחו בתים שהם מיטמאים בג' שבועות... או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בירקרק ואדמדם מדבר שהוא מיטמא בירקרק או אדמדם ואל יוכיחו עור הבשר שאינו מיטמא בירקרק או אדמדם... ת"ל "צרעת"-- כגריס
----------------------------------------
מלבי"ם נגע צרעת הוא: כבר התבאר למעלה (סימן מב) ששם "צרעת" מיוחד רק בנגע שמיטמא במחיה, וכשבא ביתר נגעים בא ללמד על השיעור כגריס שנלמד ממחיה ועל זה אמר בספרא (פרק ג מ"ג) בנין אב לכל הצרעת שהם כגריס. ופרשתי שם שהוא במקום שכתוב "צרעת". ובאר שמן הסברה יש להסתפק בזה בנגעי בגדים כי בצד א' יש להם דמיון אל נגעי עור הבשר שמטמאים בשני שבועות כמוהם, ובצד א' יש להם דימוי עם נגעי בתים שמטמאים כמוהם בירקרק ואדמדם ושם צריך שני גריסין לכן צריך קרא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה