נא וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, כִּי-פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר, לְכֹל אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה הָעוֹר, לִמְלָאכָה--צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע, טָמֵא הוּא
ספרא: [ט] "כי פשה"-- זה פשיון הסמוך, כל שהוא. ומנין לרבות את הרחוק? ת"ל "בבגד". יכול כל שהוא? נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס. [י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס
-----------------------------------------
מלבי"ם: כי פשה הנגע בבגד: ממ"ש "כי פשה בבגד" דפשיטא שבבגד הוא פושה, מבואר שקמ"ל שאף שהוא רחוק מן הנגע כיון שפשה בבגד הוה פשיון. אמנם במ"ש "כי פשה הנגע" צריך שיהא עליו שם נגע שהוא כגריס (ומתבאר אצלי ששם הבא כפול, השם הנשנה אינו השם הראשון כמ"ש באילת השחר כלל קלח) וכן במ"ש "כי פשה הנגע" מורה אף נגע אחר כל שהוא בבגד טמא, בלבד שיהיה עליו שם נגע בפני עצמו. ודעת הראב"ד (בהשגות פ מהל' ט"צ) שדין זה שוה בנגעי בשר ובנגעי בגדים ובתים. והפשוט מורה כן שגם בנגעי בשר אמר "כי פשה הנגע בעור" אבל הרמב"ם לא כן דעתו אלא שרק בנגעי בגדים אמרו זה וצריך לומר לדעתו שבנגעי בשר אמר "בעור " להוציא אם פשה לשחין ולמכוה ולראש ולזקן וכדומה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה