נא וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכל אשר-יעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא
נב ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע: כי-צרעת ממארת הוא, באש תשרף
יא] "צרעת ממארת"-- תן בו מארה ולא תהנה בו. אין ל אלא מוחלט, מוסגר מנין? ת"ל "כי צרעת". אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו יכול אף מוסגר?... ת"ל "כי צרעת" ע"כ
מלבי"ם: צרעת ממארת הנגע טמא הוא: רש"י ז"ל פירש מלשון סילון ממאיר, וכן כתב הראב"ע והרד"ק בשרשים שהמ"ם שורש. ולדעת חז"ל עיקר שרשו נגזר מן ארה וארור. וכן בהרבה שרשים שראשם מ"ם כמו "מאן" מן "אין", "מדנים" מן "דין", "ממזר" מן "זר", "מחקה ראשו" מן "חקק", "מחר" מן "אחר", "מטה" מן "נטה", "מצר"-"צר", וכדומה וכמ"ש באילת השחר סימן ד. והארור בו קללה וחסרון ועל זה אמר תן בו מארה ולא תהנה ממנו שהוא ממאיר ופוחת ומכאיב את הנוגע בו. והנה פה אמר "צרעת ממארת... טמא הוא" ובפסוק שאחרי זה "כי צרעת ממארת הוא באש תשרף" פירשו חז"ל שאם היה כתוב פעם א' הייתי מפרש רק במוחלט אבל כשכתוב שני פעמים מדבר במוסגר ובמוחלט, ומחלק ביניהם בדין שתחלה אמר שהוא צרעת ממארת יען ש"טמא הוא", וזה כולל אף המוסגר שהוא ג"כ טמא, ואחר כך הוסיף דין אחר גבי מוחלט ואמר "ושרף את הבגד" שעל ידי "כי צרעת ממארת הוא", על ידי כן "באש תשרף" ר"ל לא הועיל אם קרעו ועשאו מוכין כי בכל אופן תשרף ומבואר שבצד הראשון שעדיין אינו חייב שריפה מועיל קריעה למוכין, וזה פירוש הספרא וכמ"ש בנגעים (פרק יא משנה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה