לזוְאִם-בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח-בּוֹ, נִרְפָּא הַנֶּתֶק--טָהוֹר הוּא; וְטִהֲרוֹ, הַכֹּהֵן
ספרא: : "טהור הוא"-- יכול יפטר וילך לו? ת"ל "וטהרו הכהן". אי "וטהרו הכהן" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת"ל "טהור..וטהרו הכהן". על הדבר הזה עלה הלל מבבל
--------------------------------------
מלבי"ם: טהור הוא וטהרו הכהן: לפי שאמר "טהור הוא" יש לטעות שילך לביתו ת"ל "וטהרו הכהן", שאינו טהור עד שיאמר הכהן טהור אתה. וכבר בארנו (בסימן נג ובסימן קי) שמדיני הלשון להקדים תחלה את הדין ואח"כ הטעם-- "וטהרו הכהן כי צרבת המכוה היא", "וטהר הכהן את הנגע טהור הוא" (פסוק יז) ולמה אמר פה בהפך שהקדים את הטעם -"טהור הוא"- ואחריו הדין "וטהרו הכהן"? ע"כ פירשו שמ"ש "טהור הוא" הוא תנאי-- אם טהור הוא באמת אז וטהרו הכהן, לא אם אמר על טמא טהור. ומ"ש על הדבר הזה עלה הלל מבבל אמר בירושלמי (פרק ו דפסחים הלכה א) על ג' דברים עלה הלל מבבל (פי' שעלה לשאול הלכה משמעיה ואבטליון) וחשב זאת א' מהם. וסיים על זה דרש והסכים עלה וקבל הלכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה