לא וְכִי-יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת-נֶגַע הַנֶּתֶק, וְהִנֵּה אֵין-מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן-הָעוֹר, וְשֵׂעָר שָׁחֹר, אֵין בּוֹ--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-נֶגַע הַנֶּתֶק, שִׁבְעַת יָמִים
ספרא: [ז] "אין בו"-- עד שיהא מבוצר בו. מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת בינתים. נפרץ ממקום אחד-- טמא. משני מקומות-- טהור. כמה תהא פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס- טמא, מפני שלא כנס שער שחור לתוכו. [ח] שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם. נפרץ ממקום אחד- טמא. משני מקומות טהור. כמה תהיה פרצה? מקום שתי שערות. נפרץ ממקום אחד כגריס טהור מפני שכנס שיער שחור לתוכן
----------------------------------------------------
מלבי"ם ושער שחור אין בו: דרש בספרא שיהיה מבוצר בו. וצריך להבין מדוע במ"ש אח"כ "ושער שחור צמח בו" אמר בספרא (פרק ט משנה יד) אעפ"י שאינו מבוצר בו. וכן במ"ש "ושער בנגע הפך לבן" אין צריך שיהיה מבוצר באמצע. ובאמת יש הבדך בין בו ובין בתוכו, שמלת "בו" אינו מציין אמצע הדבר רק כשהוא בגבול הדבר, לא חוצה לו. אבל יש הבדל בין שער לבן שבנגע ובין שער שחור שבנתק, ששער לבן הגדל בנגע הגם שהוא על שפתו הוא בו ובגבולו אבל השער השחור המשויר בנתק, אם הוא בשפתו במה יודע שהוא בו? הלא עצמותו של הנתק הוא ניתוק השערות ואם נמצא בשפתו שערות שנשתיירו לא פגע בהם הנתק כלל ואינם בו כי הנתק לא הגיע שם כלל אחר שיש שערות. ובהכרח צריך שסביב השערות יהיה הנתק ר"ל שניתקו השערות סביבם והם נשארו באמצע ומטעם זה ג"כ אמרו על מחית בשר חי בשאת שתהא מבוצרת בשאת כי אחר שבשר החי הוא בשר בריא ושלם כיתר בשר, אם הוא בצד הנגע במה יודע שהוא בו? הלא לשם לא הגיע הנגע כלל אחר שהבשר בריא ושלם כמו הבשר שאצלו. ובהכרח שיהא השאת מקיף את המחיה שאז יודע שבשר חי הזה אינו שייך לבשר השלם שסביב רק נמצא בגבול הנגע. ושיעור ההיקף הזה הוא רוחב ב' שערות כי פחות מזה בטל אל הבשר ובנתק בטל אל השערות שבצצדים סביב (וכמ"ש למעלה סי' עג טעם הדבר) משא"כ במ"ש "ושער שחור צמח בו" שכבר ניתקו השערות במקום ההוא ונודע כבר ששם גבול הנתק ומקומו אף שחזר וצמח בשפתו הם כבר בו, כי גבולו כבר ניכר ונסמן וידענו זה מקומו. בינה זאת כי כבר נתקשה בזה הר"ש (בפ"י דנגעים מ"ג) מנא ליה להתורת כהנים ד"אין בו" משמע מבוצר ו"צמח בו" משמע אעפ"י שאין מבוצר. ועי' בתוי"ט שם. ומ"ש מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה הוא שם (במשנה ו') ונפרץ ממקום אחד בסוף שבוע טמא משום שפשה הנתק. מב' מקומות טהור כי שער שחור מבוצר באמצע. ומ"ש נפרץ ממקום אחד כגריס ר"ל אף שהוא כגריס טמא כיון שאין השער מבוצר. ומ"ש (במשנה ח) שני נתקים זה לפנים מזה הוא שם (משנה ז). ומ"ש נפרץ ממקום אחד טמא היינו הפנימי אבל החיצון טהור שדער שחור מבוצר לתוכו. ומ"ש נפרץ ממקום אחד כגריס טהור משום שנתחברו ב' הנתקים והם כנתק אחד, ושער שחור מבוצר בתוכו. והטעם מה שבדין הראשון אם נפרץ כגריס טמא ובדין השני טהור מבואר במ"ש למעלה כי בדין הא' השיטה של שע שבאמצע דבוק עם שער הראש ושייך אליהם, משא"כ בדין השני הנתק הא' מבדיל בין שער הראש ובין השער שבאמצע, ומקרי שהשער שחור "בו" ועיין מ"ש לעיל סימן קיח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה