לד וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה לֹא-פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר, וּמַרְאֵהוּ, אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן-הָעוֹר--וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר
לה וְאִם-פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק, בָּעוֹר, אַחֲרֵי, טָהֳרָתוֹ
ספרא: [ח] "וכבס בגדיו"-- מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה, "וטהר"-- מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים. "וכבס בגדיו"-- וטבל. יכול הרי הוא מסולק? ת"ל ואם פשה יפשה... טמא" [ט] "אחרי טהרתו"-- אין לי אלא לאחר הפטור, ומנין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני? ת"ל יפשה "ואם פשה יפשה" [י] החליטו בשער צהוב והלך שער צהוב וחזר, וכן בפשיון-- בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה?... לכך נאמר יפשה ואם פשה יפשה. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון, וכן שער צהוב-- בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה?... ת"ל יפשה ואם פשה יפשה
----------------------------
מלבי"ם: וכבס בגדיו וטהר: דברי הספרא (משנה ח) כבר נשנו למעלה (פ"ב מ"י) ופרשנו שם (סימן סה). ומ"ש וכבס בגדיו וטבל שברוב המקומות נזכר "וכבס בגדיו ורחץ במים" וילמד סתום מן המפורש וגם כביסת הבגדים היינו טבילתם (ויתבאר לקמן סימן קעט) שיש שני מיני כיבוסים: (א) כיבוס להסיר הכתם והוא ע"י שפשוף הבגד היטב (ב) כיבוס שהיא טבילה לבד במקום שאין כתמים בבגדיו, וכל כיבוס בגדים שאצל טומאה אינו להוציא כתמים וע"כ היא טבילתם. וכל שכן שהאדם עצמו צריך טבילה והנה פה כתיב "אחרי טהרתו" שיש לטעות שרק אחר הפטור חוזר ומטמא בפשיון וכן יש לטעות רק ע"י חזרת פשיון טמא, לא ע"י חזרת סימן טומאה אחר, ולמד לה בדרך הלמודים שכבר בארנום למעלה (בסימן סו) עיי"ש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה