מהוְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא
ספרא: [ז] "ועל שפם יעטה"-- חופה ראשו כאבל
---------------------------
מלבי"ם: ועל שפם יעטה: פי' ספרא ובמו"ק (דף טו) חופה ראשו כאבל. וכן בת"א כאבלא יתעטף. ובגמ' שם אומר מצורע מהו בשאילת שלום ת"ש ועל שפם יעטה שיהיו שפתותיו מדובקות זל"ז שיהיה כמנודה וכאבל. כוונתם שמ"ש שפם במ"ם הוא זרות בלשון, כי הנפרד שפה והרבים שפתים בכל בקום, ומלת "שפם" לא בא רק במקום שבולם שפתיו מלדבר כי שפתים בא תמיד בריבוי זוגיי כמו עינים ידים רגלים, על שהם שניים, אבל כשנושק שפתיו ומדבקן זל"ז עד שנראה כשפה אחת מחוברת בא שם "שפם" והוא ד' פעמים בתנ"ך: "ועטו על שפם כולם כי אין מענה אלהים" (מיכה ג), "על שפם לא תעטו" (יחזקאל כד), "ולא עשה שפמו" (ש"ב יט) וגם שם נהג אבילות, ופה "על שפם יעטה" הוא כחבריו שבא לאבל וסגירת השפה מלדבר
[הגה"ה במ"ש הרב המלבי"ם ד' פעמים בתנ"ך לא דק דביחזקאל פרק כד כתוב ב' פעמים. א' כנ"ל והב' ולא תעטה על שפם, אלא כוונתו ד' מקומות בתנ"ך]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה