מו כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ, יִטְמָא--טָמֵא הוּא: בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ
ספרא: "מושבו"-- מושבו טמא. מכאן אמרו: הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד-- טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד-- טהור. ואם ישב-- טמא. וכן באבן המנוגעת-- טהור, ואם הניחה הרי זה טמא
----------------------------
מלבי"ם: מחוץ למחנה מושבו: שם מושב מציין את המקום, לא את היושב עליו-- "וכל מושב בית ציבא" (שמואל ב ט), "מושב אלהים ישבתי" (יחזקאל כח). וכן הוא לרוב בשמות המורים על המקום שראשיתם מ"ם האמנתי"ו כמו משכן, מקדש, מרכב, משכב, מקום וכמ"ש באילת השחר (סימן ו), והיל"ל "מחוץ למחנה שבתו" על כן אמרו חז"ל שר"ל גם המקום עצמו שיושב בו יהא מחוץ למחנה, ומכאן אמרו כשהטמא יושב המקום שסביביו נטמא, והטהור העומד והוא הדין העובר שם נטמא. ופירוש יושב-- שקבע שם מקומו. ופירוש טמא עומד-- שלא קבע מקום. ועפ"ז יש לאחד הגי' שבמשנה (פי"ג מ"ז) שם גרס עומד ועובר, וכן הוא (בפרק ו דטהרות מ"ב). ובקידושין (דף לג) ובברכות (כה א) גירסות מתנגדות זל"ז ועי' בר"ש (פרק קמא דכלים משנה ד) ובנגעים שם ובק"א. ומ"ש וכן באבן המנוגעת, הוציא מדין בגד שבסימן שאח"ז. ומ"ש ואם הניחה, כן הוא במשנה והוא הדין לא הניחה רק שעמד הנושא ובגמ' משמע דלא גרס לה, ואכמ"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה